בתוך האבל הכבד וזוועות המלחמה, יש גם סיפורים של נתינה ושל תרומת חיים - כמו זו של סגן רועי נהרי בן 23 מהצנחנים שנפל בעת לחימה קשה בכפר עזה. איבריו הושתלו בחמישה חולים - בהם אולגה פייקין (44) מירוחם שזכתה לתרומת כבד. "המשפחה הצילה את החיים שלי והם עשו זאת מתוך הכאב האדיר שלהם, אין לי מילים כדי להודות להם", אמרה בבית החולים בילינסון שם עברה את ההשתלה.
הריאות של רועי הושתלו בגבר בן 72 בבילינסון, ומצבו מוגדר יציב.
הכבד הושתל כאמור באולגה פייקין, נשואה עם חמישה ילדים מירוחם. אולגה סובלת מזה 30 שנה ממחלת כבד קשה (צהבת) וזו השתלת הכבד השלישית שלה. לאחרונה חלה הידרדרות מהירה במצבה והיא נזקקה להשתלה דחופה בכדי להציל את חייה.
"המחלה מאוד מקשה על היום יום שלי. ציפיתי לתרומה פשוט כדי להציל את חיי. בזמן שיש בישראל מלחמה, גם אני נלחמת על החיים שלי. כשהודיעו לי שיש תרומה מאוד התרגשתי, וכשהבנתי שהתרומה היא של קצין שנהרג במלחמה בדרום, ההתרגשות התגברה".
מנהל מחלקת ההשתלות בבילינסון ד"ר אביתר נשר: "המלחמה הזו כואבת מאוד, פצע עמוק ומדמם בלב של כל עם ישראל. בתרומה האצילית של משפחת נהרי, שבנם נפל בעת החילוץ וההגנה על כפר עזה, יש לצד הכאב העצום, גם רגע של תקווה גדולה עבור משפחה אחרת. אולגה, שסבלה ממחלה קשה, קיבלה את הכבד ואנחנו מקווים שהוא ישנה את מסלול חייה והיא תצא לדרך חדשה ובריאה הרבה יותר".
- לחתימה על כרטיס אדי באתר המרכז הלאומי להשתלות - לחצו כאן
פרופ' ירון ברק, מנהל היחידה להשתלות בית החזה בבילינסון, תיאר בהתרגשות את ההשתלה יוצאת הדופן: "חשבתי שראיתי והרגשתי כבר הכול, אבל בישראל המציאות תמיד עולה על כל דמיון. זו לא המלחמה הראשונה שלי, לא כקצין ביחידה מובחרת ולא כרופא. זה לא קל אף פעם לטפל כרופאים בילדים של כולנו, בחיילים ששומרים עלינו. לא תמיד אנחנו מצליחים. בחיים, שלא כמו באגדות, נכשלים לפעמים. אין מילים לתאר את התחושה הזו. ואז לצאת להורים המודאגים ולבשר להם את הגרוע מכול. תמונות שכל אחד מאיתנו הרופאים סוחב איתו כל חייו.
פרופ' ירון ברק: "אנחנו אמונים על הצלתם. אבל הפעם, לא יכולנו למוות, ועכשיו עלינו להשתמש בריאות של הבחור היפה והצעיר הזה שרק לפני כמה שעות תכנן לכבוש את העולם כדי להציל נפש אחרת"
"אנחנו אמונים על הצלתם. אבל הפעם, לא יכולנו למוות, ועכשיו עלינו להשתמש בריאות של הבחור היפה והצעיר הזה שרק לפני כמה שעות תכנן לכבוש את העולם כדי להציל נפש אחרת. נערכים להשתלה, הרגש נשאר מחוץ לחדר הניתוח, ואנחנו משתילים את הריאות. הניתוח מתנהל כמו קונצרט מתוזמן להפליא ומסתיים בהצלחה. המטופל עובר ליחידה לטיפול נמרץ במערך ניתוחי החזה והלב בבילינסון.
שלמה ארצי ברקע: "הפעם שתקנו"
"בסוף השתלה מוצלחת יש שמחה, שביעות רצון, הרגשת התעלות. אבל בסוף ההשתלה הזו הסתכלנו צוות המשתילים דני (פרופ' דן ערבות, מנהל מערך ניתוחי לב וחזה), ד"ר יורי פייסחוביץ ואנוכי אחד על השני ולא ידענו מה לומר. לפעמים כששותקים, הרעש מחריש אוזניים.
"מי שמנתח איתי יודע שאני מנתח עם שלמה ארצי ברקע. משהו בקול, משהו במילים, משהו בלב שלו שעובר דרך השירים. השבוע כשהשתלתי את הריאות של רועי נהרי ז"ל, הקשבתי לשיר 'שפויים' עם המילים: 'חושב על אלוהים שנהיה זקן ועייף, כי העולם שלו נהיה להיפך... מי שנשאר שפוי יותר, ומי נשאר פחות... העיקר שנישאר כאן איכשהו שפויים'".
אימו של רועי, איריס, כתבה לאחר שנפל בקרב: "רועי, בן 23, היה קצין בגדוד 202 צנחנים. הוא נהרג ביום שני בחילוץ ובהגנה על כפר עזה. רועי היה קצין מוערך, יפה תואר ואמיץ בכל רמ"ח איבריו. רועי גדל במושב אורה. בן למשפחה בת שש נפשות, בן לאימו איריס אביו רונן ואחיו בר, רותם ועומר. לרועי אח תאום ששירת איתו בחטיבת הצנחנים ועוד שני אחים צעירים.
"רועי למד בבית ספר בויאר, תלמיד מצטיין ואהוב על חבריו. הוא שיחק כדורסל. רועי רצה להתגייס לקרבי ולמרות פציעת ספורט התעקש, עבר ניתוח הליך שיקומי שנמשך שנה והתגייס לצנחנים. ידענו שרועי ירצה לתרום את איבריו כדי להציל אנשים אחרים. למרות הקושי העצום בקבלת ההחלטה, קיבלנו את ההחלטה. רועי היה בן אהוב ועמוד תווך במשפחתו. יהיה זכרו ברוך".